מדינת ישראל נ' בן-ש"ך ואח'

פסק דין

אין ספק כי נסיבותיה של התביעה שבפני אינן נסיבות סטנדרטיות של תאונת דרכים ולמעשה המבחן היחיד שעמד בפני הינו המבחן של מידת הסבירות בשיקול דעתו של הנתבע מס' 1 והתנהגותו במקום האירוע בהתחשב בנסיבות האירוע כפי שתוארו בפני. לא אפרט מעבר לעדות שנשמעה בפני ולהודעה במשטרה, אולם הבנתי והתרשמתי כי הנסיבות שתוארו ע"י הנתבע מס' 1 אינן נסיבות שבדה הנתבע 1 מהרהורי ליבו. הנתבע עצמו מצא עצמו בסיטואציה מבעיטה ובשלב זה ומשראה את הניידת סבר כי ממנה תבוא ישועתו ולפיכך זינק מן הרמזור לכיוון הניידת על מנת להסב את תשומת לב השופטים למצוקתו ולעצור לפני הניידת בתקווה שהשוטרים יצליחו להניס את האדם שהיה במכוניתו.

בשלב זה וכפי שתאר הנתבע 1 החל מאבק על ההגה כפי שהתרחש במהלך הדרך וכתוצאה ממאבק זה נפגעה הניידת.

כאמור השאלה שעומדת בפנינו הינה שאלת מידת סבירותו של הנתבע 1. האם היה עליו לברוח ברמזור ולנטוש את הרכב או להמשיך ולנסוע לכיוון הניידת.

אין ספק כי מלאכתנו אנו נעשית בתנאי "מעבדה" כשאנו יושבים באולם ומנסים לנתח את הלך מחשבתו של מי שנקלע למצוקה מסוג שכזה. יתכן ויכול היה הנתבע 1 לברוח מן הרכב ולהפקירו בידי אותו אדם. אך יחד עם זאת לא ניתן לומר כי בלתי סבירה הינה ההתנהגות בה בחר דהיינו להגיע לניידת, להסב תשומת לב השוטרים ואולי יחד עם הצלתו לתפוס את אותו אדם.

לפיכך אין בידי לומר כי אני רואה בהתנהגותו של הנתבע 1 רשלנות או חריגה בלתי סבירה מהתנהגות האדם הסביר באופן שיביאני למסקנה כי יש לחייבו בפיצוי המדינה בגין הנזק שנגרם לניידת.

לפיכך אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום כ"ג אדר ב תשע"א, 29/03/2011 במעמד הנוכחים.

פנינה פליגלמן, שופטת

ד

הוקלד על ידי: סיגי בן-ברוך התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: